פולקעס

בדיוק כשהתחלתי להתרגל לאלבומו האחרון, הלך לעולמו J Dilla AKA Jay Dee.

הוא מזכיר בסגנון את פרפיוז 73, אבל בלי החולשות שלו. שלושת המקטעים הראשונים קצת מתישים אבל אח"כ האלבום מתחיל לזרום (אני ממליץ להתחיל לשמוע מטרק 5). עוד צריכים להתרגל למשחקי הווליום שהוא עושה: בטרק 8 זה ניכר, במיוחד באוזניות. אבל זה טוב

מומלצים:
The diff’rence

Airworks - stonesthrow

Two can win - myspace

פרנקזעתר יקיר הבלוג הואיל לתת לי הזדמנות שנייה ואף ניאות לשדר הערב בין שמונה לעשר את “האוסף הנשי” שערכתי, שצמח למעשה במקור במסגרת מאמצי לתת מענה לצרכים המוסיקליים של ערבי לסביות בשושן, בתקופה שאקסתי עוד ניצחה עליהם ובירמנה בהם, לפני שחזרה להיות זונת הייטק עם רכב ליסינג וכרטיס cibus.
ביני לביני אני מכנה את המיקס הזה של אינדי פופ, ררריוט גירל הארד-קור פאנק נויז ואלקטרו-קלאש בשם המרובה כפלי-משמעות Ultima Lez.
אפשר להאזין כאן ו”לרפרף על הפלייליסט ולהנהן”, כמו שהארגו קוראת לזה, פה

עדכון שלאחר מעשה: כאן אפשר להוריד את התוכנית ששודרה

היום בעודי מנסה להסביר לחברתי למעבדה את שורש הפאדיחה בהתמכרותי לדיסק של רייצ’ל סטיבנס הועפתי בבלאסט פרום דה פאסט למחוזות ילדותי כשבתגובה לתיאוריי “להקת ילדים שהם מריונטות של מפיקים” על SClub7 נדלקו זוג פנסים מנצנצים בעיניה ובחיוך שהתפשט על פרצופה המנומש שאלה “קיד וידאו?”
הנה כי כן, כפי שמעידים גולשי הימד”ב, הסדרה לילדים הזו ששודרה כאן באמצע האייטיז בדיוק כשהייתי בגיל הנכון לצרוך אותה בכפית (זו לא מטאפורה, הדמויות המצוירות או יותר נכון חיקוי גרוע שלהן הוטבעו על מכסים של מעדני חלב שהפצרתי בהוריי או כל מבוגר אחראי אחר בסביבה לרכוש לי) ואיכלסה כוכבים בשר ודם שהופכים לקארטוּן במהלך סיקוונס הפתיחה וחוזרים לדמותם האנושית בסוף הפרק לרגל קליפ מוסיקלי שונה בכל פעם (למרות שעד כמה שאני זוכרת ייתכנו גם אי אילו חזרות), קצת כמו הקונספט של הסרט הבריטי “ילדי המים”, היתה כל מה שדור הMTV הצעיר יכול לבקש לעצמו; גם אנימציה, גם קליפים, גם דמויות שהן ילדים שמנגנים בלהקה, כל אחד בכלי אחר, וכמובן: מוסיקה מקורית עתירת סינתים כיאה לצייטגייסט שהגיע באותה עת לשיאו, זה שאחריו רק מדרון תלול.
מסתבר שגם לקיד וידאו, כמו כל פריט נוסטלגי אחר מהאייטיז שמכבד את עצמו, יש אתר שריר וקיים שבו אפשר להוריד את כל השירים (כי הקסטה המקורית שהיתה לי כבר מזמן הלכה לאיבוד, כמה חבל. מי יודע מה אפשר לקבל עליה בebay היום), להתעדכן במילות השירים האמיתיות (במקום הג’יבריש שהמצאתי) ולסגוד לחיטוביו של הנער קיד (בריאן סקוט).

זה השם של האלבום החדש של pretty girls make grave. תהיתי אם להגיד משהו כי אני מראש מניחה שכולם כמוני קוראים את קסטות מיקס זעירות ולכן אני לא מחדשת הרבה. מה שנחמד שנתקלתי בידיעה ההיא במהלך שבוע של חרישה אינטנסיבית על Good Health הראשון שלהם, שהטרק הרביעי בו the Getaway הוא בעיניי אחד מהמנוני הנויז המופלאים שנכתבו אי פעם.
עם Good Health יש לי בעקרון יחסים מסובכים. ביקשתי מי.א. שיצרוב לי (קראתי סיקור מסקרן של פ4ק) אבל אז האקס זרקה אותי ועזבה את ירושלים עם נתח קטן ועסיסי של האוסף שלי. אחרי כמה שבועות של ניג’וסים הוא חזר אלי, כלומר לא הוא בדיוק אלא העתק שלו שהיא הכינה בטענה שהראשון נשרט מדי. היום כשנמאס לי לחפש ריפ טוב הלכתי וקניתי אותו בדחנגוס ב15$.
הקשבתי היום פעם ראשונה לכל האלבום החדש, אחרי ששמעתי את הסינגל כמה פעמים תוך הצלבת אצבעות ומלמול תפילה שהלואי ששאר האלבום יישמע יותר טוב (ואם אפשר אז גם יותר טוב מthe new romance).
נראה לי בינתיים שיש פוטנציאל לאי אכזבה.
אה, ובולצי, אם אתה קורא כאן, אני מכריזה פה קבל עם ועדה שאני זונה בת זונה אם הבאס-ליין של the number הוא לא כמעט אחד לאחד זה של negotiate with love של הג’רג’וחה הזו רייצ’ל סטיבנס מS club 7. בגללך ובגלל הסטיילוס הזה אני לא מסוגלת להפסיק לשמוע את היורוטראש הזה כבר שבוע.

ספיישל חלוצים ב120 דקות. היתה תוכנית בונבון.
ומחר בהוט-פריים במסגרת שבוע סאנדנס יוקרן ב22:00 המיוזיקל שגעון הגראס בכיכובן של נב קמפבל וקריסטן בל, הלא היא ורוניקה מארס, שמסתמן כפצצת קאלט במשקל מגהטון. הכינו את הסוויט צ’יבה והמאנצ’יס.

ואודי, יא זבל, ככה אתה נותן לחגיגות פוסט המאה לפסוח עלינו בעצלתיים? תתבייש לך…

אני מקדישה את פוסטי זה - ה101 במספר, כשמה של יחידתו המהוללת - לאריק שרון, שעכשיו קוראים לו רק ראש הממשלה ולכן כבר לא מתבלבלים בינינו בגלל השם.

“אחי, יש’ך חמישים שקל להגיע לבארשבע?” ג’ון קסיר כרלף ויילי

והפעם אפשר לשמוע את זה (23:05).

אתמול גיליתי תגליונת קטנה שהסעירה את עולמי הצר: הריף שהערוץ הראשון משתמש בו לשיקופית של “התוכניות הערב” לקוח מDoll is Mine, השיר הרביעי באלבום האחרון של בלונד רדהד (שלא סבלתי, לכן בל ייפלא שההצתה ארכה זמן רב כל כך). עכשיו בטח תשאלו איך אני יודעת מה הולך בערוץ הלא נצפה במדינה, ואני אשיב שאחת לשבוע הממיר מתייצב על 11 למשך פרק שלם של CSI, לפני שהוא שב לאקסטרה.
טריוויה: CSI שהפכה את ג’רי ברוקהיימר ממפיק-על של קולנוע למפיק-על של טלוויזיה היא אחת הסדרות הפופולריות בארה”ב. הסדרה המקורית שעלילתה מתרחשת בעיר החטאים לאס וגאס זכתה לשני ספינים פופולריים אף הם, CSI ניו יורק עם הקאסט האנמי וCSI מיאמי עם דיויד קארוזו המלחשש והבלתי נסבל. כשערפאת הלך לעולמו בתום פרפורי גסיסה ממושכים החליט בכיר בסי.בי.אס לקטוע את הפרק של CSI ששודר באותה שעה כעשר דקות לפני סופו על מנת לעבור לדיווח חדשותי של הידיעה. כמויות מכתבי התלונה שהגיעו לרשת בעקבות אותה החלטה אומללה הביאו לפיטוריו של המסכן ביום שלאחר מכן.
הסדרה זכתה בפרסים רבים ומעוררת גם לא מעט התנגדות בגלל האלימות הגרפית הרבה המתוארת בה. למותר לציין שאין בה כמעט שום סקס, למעט אונס של קורבנות או מועדוני חשפנות כשהעלילה מחייבת. החוקרים והחוקרות החתיכים רואים זרע רק מבעד למכשיר האור האולטרה-סגול או המיקרוסקופ במעבדה המצויידת היטב, ולא מניחים לאופיס רומנס לחבל להם במקצוענות.
אה, כן, וגריסום שולט.

עם סטוצ’קה השבוע ביום רביעי:

היא להקתם של יותם שכטר וערן פורת. מהאתר של יותם שכטר:

Crazy Bone - Fade Away

(גם ה-EP שלו, סופרמן, מומלץ)

סיכום שנת 2005 שלי ב-22 שירים (מתוכם אולי שניים שלושה מ-2005).
אין לי מקום לשים את הטייפ עצמו, אבל אשמח אם יסכימו לארח אותי.

וכמו שכבר ציינו, באמת כיף לעשות רשימות.

(more…)