פולקעס

בדיוק כשהתחלתי להתרגל לאלבומו האחרון, הלך לעולמו J Dilla AKA Jay Dee.

הוא מזכיר בסגנון את פרפיוז 73, אבל בלי החולשות שלו. שלושת המקטעים הראשונים קצת מתישים אבל אח"כ האלבום מתחיל לזרום (אני ממליץ להתחיל לשמוע מטרק 5). עוד צריכים להתרגל למשחקי הווליום שהוא עושה: בטרק 8 זה ניכר, במיוחד באוזניות. אבל זה טוב

מומלצים:
The diff’rence

Airworks - stonesthrow

Two can win - myspace

זה השם של האלבום החדש של pretty girls make grave. תהיתי אם להגיד משהו כי אני מראש מניחה שכולם כמוני קוראים את קסטות מיקס זעירות ולכן אני לא מחדשת הרבה. מה שנחמד שנתקלתי בידיעה ההיא במהלך שבוע של חרישה אינטנסיבית על Good Health הראשון שלהם, שהטרק הרביעי בו the Getaway הוא בעיניי אחד מהמנוני הנויז המופלאים שנכתבו אי פעם.
עם Good Health יש לי בעקרון יחסים מסובכים. ביקשתי מי.א. שיצרוב לי (קראתי סיקור מסקרן של פ4ק) אבל אז האקס זרקה אותי ועזבה את ירושלים עם נתח קטן ועסיסי של האוסף שלי. אחרי כמה שבועות של ניג’וסים הוא חזר אלי, כלומר לא הוא בדיוק אלא העתק שלו שהיא הכינה בטענה שהראשון נשרט מדי. היום כשנמאס לי לחפש ריפ טוב הלכתי וקניתי אותו בדחנגוס ב15$.
הקשבתי היום פעם ראשונה לכל האלבום החדש, אחרי ששמעתי את הסינגל כמה פעמים תוך הצלבת אצבעות ומלמול תפילה שהלואי ששאר האלבום יישמע יותר טוב (ואם אפשר אז גם יותר טוב מthe new romance).
נראה לי בינתיים שיש פוטנציאל לאי אכזבה.
אה, ובולצי, אם אתה קורא כאן, אני מכריזה פה קבל עם ועדה שאני זונה בת זונה אם הבאס-ליין של the number הוא לא כמעט אחד לאחד זה של negotiate with love של הג’רג’וחה הזו רייצ’ל סטיבנס מS club 7. בגללך ובגלל הסטיילוס הזה אני לא מסוגלת להפסיק לשמוע את היורוטראש הזה כבר שבוע.

והפעם אפשר לשמוע את זה (23:05).

רכש חדש של יאהו, webjay הוא אתר פלייליסטים למפ3-ים או סרטים הפזורים ברשת.
החידוש היא היכולת לייצר ולהגיש פלייליסטים במגוון פורמטים (לכל נגן פורמט שהוא מבין).

מעניין תוך כמה זמן יפשטו עליו עורכי הדין.

היא להקתם של יותם שכטר וערן פורת. מהאתר של יותם שכטר:

Crazy Bone - Fade Away

(גם ה-EP שלו, סופרמן, מומלץ)

חברים יקרים, אני מאוד שמחה ונרגשת להתבשר ולבשר על הבלוג פודקאסט של שתי מורות רוחניות גדולות, דואו מארגו.

אולי קצת איבדתי את השפיות, אולי הושפעתי קצת מהפוסט הקודם.
יש כאן מוזיקה בסגנון (טיקי?) לאונג’, שהיא ברובה אם לא כולה גרסאות כיסוי (כך שהבושה רק מוגברת). תיהנו!

“Ride of the Valkyrie,” by Stan Kenton and his Orchestra
“House of the Rising Sun,” by Sammy Kaye and his Orchestra
“No Te Esconde,” by Los Brasilios - כולם לשיר ביחד
“Middle East Mambo,” by David Carroll and his Orchestra
עוד ופרטים על השירים: Space Ago Pop Music

ולסיום:
“A Porter’s Love Song to a Chambermaid,” by Jimmie Rowles

לינק ששלח לי שאפל השפל לשבעה שירים חדשים של Mount Eerie שהיו פעם המייקרופונס בערך עד ל10″ המוזר ההוא עם התופים. תערובת יפה וקסומה של אלט. קאנטרי לו-פיי וסלואו/סד-קור, שמסתבר שנקראת עכשיו vomitcore. מי שיצליח להסביר לי את פשר השם זוכה בכדור נגד בחילה על חשבון הבית.

הסיפור הזה אמנם לא בדיוק נופל במגירה הקלאסית של אגדת סינדרלה אבל עדיין מספיק לחימום הלב ויצירת מיני-מיתולוגיה. מסתבר שאיזו שנון פלמר חלקה דירה עם ג’ף מנגום (וגם עם איזה פרננדס מאוליביה טרמור קונטרול, גם כן בקולקטיב אלפנט סיקס) וקיבלה ממנו קסטה עם דמואים. עכשיו, יותר מעשור אחרי, היא נזכרה בהפקדה ובעזרת מנהל האתר של הנויטרל מילק הוטל, הפרויקט העיקרי של מנגום, העלתה את הקטעים לבלוג שלה. עוד קטעים שתקועים בינתיים עם שם זמני בלבד נמצאים בשני בלוגים אחרים עד שיוכרע השם הסופי:

gardenhead
circle of friends
now_im_going_down_unconfirmed_title
say goodnight (unconfirmed title)
dead dog (unconfirmed title)

הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו כשהקשבתי להם זה שהסאונד מזכיר קצת אלבומים ישנים של guided by voice.וגם, איזה מרגש, הא? כמו שלאסי שבה הביתה.