פולקעס

באדיבות Cute Overload.

בעקבות הידיעה הזו בלמהנט שבה מיקרוסופט משחקת תפקיד קומי דומה לזה שהיה ליוסף שילוח בסדרת סרטי אסקימו לימון או לחילופין זאב הערבות שרודף לשווא אחרי הרודראנר ונופל פעם אחר פעם קורבן למלכודת המתוחכמת שבנה בעצמו, הגעתי על ידי הקלקה לידיעה הפחות חדשה אך אולי יותר מעניינת, שם.
כיוון שכבר כמעט 18 חודש (הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה המקורית עד לדדליין לירידה לשלב לאומי מPCT!) שמטה לחמי אינו כרוך בתעשיית הפטנטים ונותני שירותים בנושא אני יכולה לשבת בצד ולהתבונן בריחוק מסויים על ההתפתחויות האחרונות, מה גם שבארבעת החודשים האחרונים הפכתי לפיראטית כבדה, לא מעט בזכות מאמצים של אנשי קוד פתוח למיניהם. אולי אני נאיבית להחריד אבל משהו במגעים האלה ושיתוף הפעולה ההדדי של שני הגופים האלה - אחד ממשלתי וריכוזי, השני אזרחי ומבוזר, כמעט אנטי תזה של הראשון - משדר לי איזה מסר קוסמי שלדברים יש נטייה לאזן את עצמם בסופו של דבר. התועלת לשני הצדדים גם מאוד ברורה - משרד הפטנטים האמריקאי מקבל לרשותו רזרבה אדירת מימדים ועוצמה של בוחני פטנטים בחינם, מה שעשוי לזרז את תהליך האישור ו/או (מה שקהילת הקוד הפתוח ודאי שואפת אליו) ביטול של פטנטים לא-ואלידיים, או סירוב בקשות שלא ראויות הענקה. מבחינת קהילת הקוד הפתוח, אפשרות לבלום או לפחות לרסן מעט את השטף הגואה של מונופוליסטיות בדמות רבבות פטנטים מופרכים שהוגשו בעשורים האחרונים והתקבלו, מה שגרם בלאגן ולא מעט כאב ראש למפתחים שצריכים לנסות לפלס דרך לעקוף גם את המכשולים האלה. נשאלת השאלה כמה שנים ייקח לבשורה לעשות עלייה למשרד הפטנטים הישראלי. אולי הגיע הזמן להרים איזה טלפון לבוס שלי לשעבר.

היום בעודי מנסה להסביר לחברתי למעבדה את שורש הפאדיחה בהתמכרותי לדיסק של רייצ’ל סטיבנס הועפתי בבלאסט פרום דה פאסט למחוזות ילדותי כשבתגובה לתיאוריי “להקת ילדים שהם מריונטות של מפיקים” על SClub7 נדלקו זוג פנסים מנצנצים בעיניה ובחיוך שהתפשט על פרצופה המנומש שאלה “קיד וידאו?”
הנה כי כן, כפי שמעידים גולשי הימד”ב, הסדרה לילדים הזו ששודרה כאן באמצע האייטיז בדיוק כשהייתי בגיל הנכון לצרוך אותה בכפית (זו לא מטאפורה, הדמויות המצוירות או יותר נכון חיקוי גרוע שלהן הוטבעו על מכסים של מעדני חלב שהפצרתי בהוריי או כל מבוגר אחראי אחר בסביבה לרכוש לי) ואיכלסה כוכבים בשר ודם שהופכים לקארטוּן במהלך סיקוונס הפתיחה וחוזרים לדמותם האנושית בסוף הפרק לרגל קליפ מוסיקלי שונה בכל פעם (למרות שעד כמה שאני זוכרת ייתכנו גם אי אילו חזרות), קצת כמו הקונספט של הסרט הבריטי “ילדי המים”, היתה כל מה שדור הMTV הצעיר יכול לבקש לעצמו; גם אנימציה, גם קליפים, גם דמויות שהן ילדים שמנגנים בלהקה, כל אחד בכלי אחר, וכמובן: מוסיקה מקורית עתירת סינתים כיאה לצייטגייסט שהגיע באותה עת לשיאו, זה שאחריו רק מדרון תלול.
מסתבר שגם לקיד וידאו, כמו כל פריט נוסטלגי אחר מהאייטיז שמכבד את עצמו, יש אתר שריר וקיים שבו אפשר להוריד את כל השירים (כי הקסטה המקורית שהיתה לי כבר מזמן הלכה לאיבוד, כמה חבל. מי יודע מה אפשר לקבל עליה בebay היום), להתעדכן במילות השירים האמיתיות (במקום הג’יבריש שהמצאתי) ולסגוד לחיטוביו של הנער קיד (בריאן סקוט).

זה השם של האלבום החדש של pretty girls make grave. תהיתי אם להגיד משהו כי אני מראש מניחה שכולם כמוני קוראים את קסטות מיקס זעירות ולכן אני לא מחדשת הרבה. מה שנחמד שנתקלתי בידיעה ההיא במהלך שבוע של חרישה אינטנסיבית על Good Health הראשון שלהם, שהטרק הרביעי בו the Getaway הוא בעיניי אחד מהמנוני הנויז המופלאים שנכתבו אי פעם.
עם Good Health יש לי בעקרון יחסים מסובכים. ביקשתי מי.א. שיצרוב לי (קראתי סיקור מסקרן של פ4ק) אבל אז האקס זרקה אותי ועזבה את ירושלים עם נתח קטן ועסיסי של האוסף שלי. אחרי כמה שבועות של ניג’וסים הוא חזר אלי, כלומר לא הוא בדיוק אלא העתק שלו שהיא הכינה בטענה שהראשון נשרט מדי. היום כשנמאס לי לחפש ריפ טוב הלכתי וקניתי אותו בדחנגוס ב15$.
הקשבתי היום פעם ראשונה לכל האלבום החדש, אחרי ששמעתי את הסינגל כמה פעמים תוך הצלבת אצבעות ומלמול תפילה שהלואי ששאר האלבום יישמע יותר טוב (ואם אפשר אז גם יותר טוב מthe new romance).
נראה לי בינתיים שיש פוטנציאל לאי אכזבה.
אה, ובולצי, אם אתה קורא כאן, אני מכריזה פה קבל עם ועדה שאני זונה בת זונה אם הבאס-ליין של the number הוא לא כמעט אחד לאחד זה של negotiate with love של הג’רג’וחה הזו רייצ’ל סטיבנס מS club 7. בגללך ובגלל הסטיילוס הזה אני לא מסוגלת להפסיק לשמוע את היורוטראש הזה כבר שבוע.

רכש חדש של יאהו, webjay הוא אתר פלייליסטים למפ3-ים או סרטים הפזורים ברשת.
החידוש היא היכולת לייצר ולהגיש פלייליסטים במגוון פורמטים (לכל נגן פורמט שהוא מבין).

מעניין תוך כמה זמן יפשטו עליו עורכי הדין.

היום במוסף הארץ ראיון מהנה ביותר לקריאה עם האמן רפי לביא. אין לי הרבה מה להגיד ביחס לציורים שלו, אני לא ממש משתגעת על הזרם המודרניסטי המופשט, אבל את טורי ביקורת מוסיקה קלאסית שלו שמתפרסמים בעכבר העיר אני קוראת באדיקות מדי שבוע. האיש הוא אנציקלופדיה מהלכת (טוב, מדדה) על שתיים, עם חתיכת אוסף פרטי פנומנלי, ולמרות שבטור הוא לא פותח ג’ורה כמו בראיון הזה, עדיין ה’רפי-לביאיות’ פורצת ממנו בקילוח שוטף, כמו למשל בציטוט החביב עלי שנגע להקלטה חדשה של יצירה בארוקית די אזוטרית במונחים של הקלטות מסחריות מודרניות, איזו קנטטה של בוקסטהודה שאני אפילו לא מכירה:

חגי חיטרון [מבקר “הארץ” במוסיקה קלאסית] כתב שליצירה זו קיימים ארבעה ביצועים מוקלטים, מלבד החדש. שבעה מהם מצויים בספרייתי.

חברים יקרים, אני מאוד שמחה ונרגשת להתבשר ולבשר על הבלוג פודקאסט של שתי מורות רוחניות גדולות, דואו מארגו.

ממש אהבתי את הקונספט של זה. על אותו משקל אני גם המצאתי משחק קטן ודי דומה משל עצמי: כותרות של ביקורות מוסיקה בזינים ברשת שלא קראתי ומה אני סבורה שכתוב בהן.

בעיה מוכרת: זוכרים במעורפל איזה דף שביקרתם בו בליל אמש, או לפני כמה ימים, או אפילו כמה שבועות, אבל לכו תמצאו את הURL עכשיו בסבך הHistory של הדפדפן (=בראוזר בארמית צחה). חיפשתי ומצאתי פלאג-אין לאקספלורר שמאפשר חיפוש טקסטואלי שמוגבל רק למטמון, אבל כיוון שהעיקרי שלי הוא פיירפוקס (RSS נוח) יצאתי עם חצי תאוותי ביד. עכשיו, בטח כל הגיקים יגחכו בהנאה: הא, במקסתון/אופרה/זְבָּלֵרִיקוׁ שלי זה הלא פיצ’ר מובנה! מוגלגית טיפשה… אבל יתר הקוראים שאינם מאותגרים בכישורי החיברות שלהם מופצרים בזה להשאיר בתגובות המלצות על תוספים שיעשו את העבודה, אם ידוע על כאלה.
בינתיים, החיפושים שלי באתר מוזילה הביאו אותי עד לפלאג-אין הזה.

אני לא יודעת אם זה אמור להיות סוג של פדיחה, אבל אני מודה שעד שפרנקזעתר שלח לי את הלינק לערך של חכם חנוכה לא פתחתי מעולם את האנציקלופדיה האינטרנטית הזאת בגרסתה העברית, והאמת שגם בגירסה האנגלית לא נרשם לזכותי שימוש מסיבי (נדמה לי שהסתכלתי בה פעם ראשונה רק לפני חודשיים, כשחיפשתי את פרדוקס EPR). בכולופן אחרי שנרגעתי מרמת הטרחנות של התיעוד שחיוניותו מוטלת בספק עלעלתי קצת בערכים של מדעי המחשב והתרשמתי מאוד לטובה, לדוגמה זה של שיטת מונטה קרלו מספק הסבר הרבה יותר טוב מכל אלה שקיבלתי עד היום במהלך לימודיי, וזה כולל שני מימושים שונים שלה שנאלצתי לקודד.