עכשיו מש”בטיפול” עברה לעולם שכולו VOD ההתמכרות היומיומית החדשה שלי היא דרמת המשטרה “המגן” שמשודרת בערוץ AXN של הכבלים מדי ערב מההתחלה, ועונתה החדשה צפויה לנחות מתישהו החודש בערוץ 3. הסדרה, שניתן לתאר אותה כהכלאה בין “הסופרנוס” ל”רצח מאדום לשחור”, שאף לשתיהן הייתי מחוברת בזמנו באינפוזיה, עוסקת בקורותיה של תחנת משטרה בלוס אנג’לס שהוקמה במבנה של כנסיה לשעבר, ובמרכזה דמותו ה”שנויה במחלוקת”, אם לנקוט לשון עדינה, של הבלש המושחת ויק מאקי (בגילומו הכריזמטי של מייקל צ’יקליס עב הבשר) שכפי שמגדיר אותו מפקדו בפרק הפיילוט “הוא אל קפונה עם תג שוטר”, יש לו “שיטות מיוחדות” לשבור חשודים בחקירה, הוא גובה דמי חסות מסוחרי הסמים בשכונה “שלו”, מתרועע עם זונות נרקומניות, וגונב ממאפיונרים. וגם, ממש כמו בבואת המראה שלו טוני סופרנו, גם מאקי הוא איש משפחה למופת שכשמגיע בסופו של יום עבודה מפרך לביתו צרותיו אך מתחילות, כשהוא צריך לתמרן בין התפקיד התובעני לאישה הקריזיונרית המנדנדת, הבן האמצעי שאובחן כאוטיסט והבת הגדולה שמרגישה זנוחה בצד.
אפשר להמשיך להפליג בשבחים על הקאסט, הכתיבה והבימוי המשובחים, אבל למה לנו כשאפשר לגשת ישר לעניין שבאמת לשמו וכו’: הפסקול. גם באספקט הזה “המגן” אינה מביישת את הפירמה ומפנקת עם מיטב האלטרנטיבה העדכנית לתקופה (שנכון לרגע זה, עדיין בעונה הראשונה, שזה אומר בסביבות 2000-1, עם rock action של מוגוואי ו69 love songs של מגנטיק פילדס, לדוגמה).
אני כבר יכולה לראות את אודי מצקצק בלשון ומניד ראש בייאוש עם ההבעה שאומרת “אני מרחם עליך (מצד אחד) ומתבייש שאני מכיר אותך (מצד שני)” אבל בהן צדקי, אלו חמישים הדקות שאני הכי מצפה להן במשך כל היום בשלושת השבועות האחרונים.