פולקעס

בעקבות הידיעה הזו בלמהנט שבה מיקרוסופט משחקת תפקיד קומי דומה לזה שהיה ליוסף שילוח בסדרת סרטי אסקימו לימון או לחילופין זאב הערבות שרודף לשווא אחרי הרודראנר ונופל פעם אחר פעם קורבן למלכודת המתוחכמת שבנה בעצמו, הגעתי על ידי הקלקה לידיעה הפחות חדשה אך אולי יותר מעניינת, שם.
כיוון שכבר כמעט 18 חודש (הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה המקורית עד לדדליין לירידה לשלב לאומי מPCT!) שמטה לחמי אינו כרוך בתעשיית הפטנטים ונותני שירותים בנושא אני יכולה לשבת בצד ולהתבונן בריחוק מסויים על ההתפתחויות האחרונות, מה גם שבארבעת החודשים האחרונים הפכתי לפיראטית כבדה, לא מעט בזכות מאמצים של אנשי קוד פתוח למיניהם. אולי אני נאיבית להחריד אבל משהו במגעים האלה ושיתוף הפעולה ההדדי של שני הגופים האלה - אחד ממשלתי וריכוזי, השני אזרחי ומבוזר, כמעט אנטי תזה של הראשון - משדר לי איזה מסר קוסמי שלדברים יש נטייה לאזן את עצמם בסופו של דבר. התועלת לשני הצדדים גם מאוד ברורה - משרד הפטנטים האמריקאי מקבל לרשותו רזרבה אדירת מימדים ועוצמה של בוחני פטנטים בחינם, מה שעשוי לזרז את תהליך האישור ו/או (מה שקהילת הקוד הפתוח ודאי שואפת אליו) ביטול של פטנטים לא-ואלידיים, או סירוב בקשות שלא ראויות הענקה. מבחינת קהילת הקוד הפתוח, אפשרות לבלום או לפחות לרסן מעט את השטף הגואה של מונופוליסטיות בדמות רבבות פטנטים מופרכים שהוגשו בעשורים האחרונים והתקבלו, מה שגרם בלאגן ולא מעט כאב ראש למפתחים שצריכים לנסות לפלס דרך לעקוף גם את המכשולים האלה. נשאלת השאלה כמה שנים ייקח לבשורה לעשות עלייה למשרד הפטנטים הישראלי. אולי הגיע הזמן להרים איזה טלפון לבוס שלי לשעבר.

פרנקזעתר יקיר הבלוג הואיל לתת לי הזדמנות שנייה ואף ניאות לשדר הערב בין שמונה לעשר את “האוסף הנשי” שערכתי, שצמח למעשה במקור במסגרת מאמצי לתת מענה לצרכים המוסיקליים של ערבי לסביות בשושן, בתקופה שאקסתי עוד ניצחה עליהם ובירמנה בהם, לפני שחזרה להיות זונת הייטק עם רכב ליסינג וכרטיס cibus.
ביני לביני אני מכנה את המיקס הזה של אינדי פופ, ררריוט גירל הארד-קור פאנק נויז ואלקטרו-קלאש בשם המרובה כפלי-משמעות Ultima Lez.
אפשר להאזין כאן ו”לרפרף על הפלייליסט ולהנהן”, כמו שהארגו קוראת לזה, פה

עדכון שלאחר מעשה: כאן אפשר להוריד את התוכנית ששודרה

היום בעודי מנסה להסביר לחברתי למעבדה את שורש הפאדיחה בהתמכרותי לדיסק של רייצ’ל סטיבנס הועפתי בבלאסט פרום דה פאסט למחוזות ילדותי כשבתגובה לתיאוריי “להקת ילדים שהם מריונטות של מפיקים” על SClub7 נדלקו זוג פנסים מנצנצים בעיניה ובחיוך שהתפשט על פרצופה המנומש שאלה “קיד וידאו?”
הנה כי כן, כפי שמעידים גולשי הימד”ב, הסדרה לילדים הזו ששודרה כאן באמצע האייטיז בדיוק כשהייתי בגיל הנכון לצרוך אותה בכפית (זו לא מטאפורה, הדמויות המצוירות או יותר נכון חיקוי גרוע שלהן הוטבעו על מכסים של מעדני חלב שהפצרתי בהוריי או כל מבוגר אחראי אחר בסביבה לרכוש לי) ואיכלסה כוכבים בשר ודם שהופכים לקארטוּן במהלך סיקוונס הפתיחה וחוזרים לדמותם האנושית בסוף הפרק לרגל קליפ מוסיקלי שונה בכל פעם (למרות שעד כמה שאני זוכרת ייתכנו גם אי אילו חזרות), קצת כמו הקונספט של הסרט הבריטי “ילדי המים”, היתה כל מה שדור הMTV הצעיר יכול לבקש לעצמו; גם אנימציה, גם קליפים, גם דמויות שהן ילדים שמנגנים בלהקה, כל אחד בכלי אחר, וכמובן: מוסיקה מקורית עתירת סינתים כיאה לצייטגייסט שהגיע באותה עת לשיאו, זה שאחריו רק מדרון תלול.
מסתבר שגם לקיד וידאו, כמו כל פריט נוסטלגי אחר מהאייטיז שמכבד את עצמו, יש אתר שריר וקיים שבו אפשר להוריד את כל השירים (כי הקסטה המקורית שהיתה לי כבר מזמן הלכה לאיבוד, כמה חבל. מי יודע מה אפשר לקבל עליה בebay היום), להתעדכן במילות השירים האמיתיות (במקום הג’יבריש שהמצאתי) ולסגוד לחיטוביו של הנער קיד (בריאן סקוט).

כחלק מהיח”צנות למשחק מחשב חדש, יוצא וובקומיקס חדש (עמודים חדשים מתפרסמים אחת ל) של סם ומקס: Chapter One “The Big Sleep”.
לינק
הערה 1: יש ללחוץ ב-continue בפעם הראשונה כדי לעבור את הפרסומת
הערה 2: יש להעביר את העכבר מעל התמונות כדי לראות את הדיאלוג והאפקטים.

ע”י: drawn

fastr, משחק מבוסס flickr. מוצגות תמונות מתוך פליקר וצריכים לנחש מה היתה מילת החיפוש.
זה כמו guess-the-google אבל לא.

בדיוק כשקסמה המביך של האו.סי נחלש וכמעט נעלם, מגיעה סדרה חדשה בשם Love Monkey. שלא כמו crumbs, (שהתבררה כסתם עוד סיטקום וכבר קשה למצוא אותה באינטרווב), יש לסדרה הזאת פוטנציאל להיות הפיירפלי או אפילו הארסטד דבלופמנט הבאה (מבחינת חיי מדף ואוהדים).

עדכון: שכחתי לציין שהסדרה מצולמת ברחובות ניו יורק וששווה צפייה רק בשביל הנופים האורבניים.
הפוסט ב-tvsquad

זה השם של האלבום החדש של pretty girls make grave. תהיתי אם להגיד משהו כי אני מראש מניחה שכולם כמוני קוראים את קסטות מיקס זעירות ולכן אני לא מחדשת הרבה. מה שנחמד שנתקלתי בידיעה ההיא במהלך שבוע של חרישה אינטנסיבית על Good Health הראשון שלהם, שהטרק הרביעי בו the Getaway הוא בעיניי אחד מהמנוני הנויז המופלאים שנכתבו אי פעם.
עם Good Health יש לי בעקרון יחסים מסובכים. ביקשתי מי.א. שיצרוב לי (קראתי סיקור מסקרן של פ4ק) אבל אז האקס זרקה אותי ועזבה את ירושלים עם נתח קטן ועסיסי של האוסף שלי. אחרי כמה שבועות של ניג’וסים הוא חזר אלי, כלומר לא הוא בדיוק אלא העתק שלו שהיא הכינה בטענה שהראשון נשרט מדי. היום כשנמאס לי לחפש ריפ טוב הלכתי וקניתי אותו בדחנגוס ב15$.
הקשבתי היום פעם ראשונה לכל האלבום החדש, אחרי ששמעתי את הסינגל כמה פעמים תוך הצלבת אצבעות ומלמול תפילה שהלואי ששאר האלבום יישמע יותר טוב (ואם אפשר אז גם יותר טוב מthe new romance).
נראה לי בינתיים שיש פוטנציאל לאי אכזבה.
אה, ובולצי, אם אתה קורא כאן, אני מכריזה פה קבל עם ועדה שאני זונה בת זונה אם הבאס-ליין של the number הוא לא כמעט אחד לאחד זה של negotiate with love של הג’רג’וחה הזו רייצ’ל סטיבנס מS club 7. בגללך ובגלל הסטיילוס הזה אני לא מסוגלת להפסיק לשמוע את היורוטראש הזה כבר שבוע.

שאפל הסב את תשומת ליבי לאתר המוקדש לצ’אק נוריס. יש בו הרבה עובדות, כמו זאת:

Chuck Norris has counted to infinity. Twice.

בעקבות מימ (meme) חדש המסתובב בימים אלו על סטטיסטיקת איות ביטויים כגון hmm ו-argh, מצאתי לנכון לבדוק גם את המילה האהובה והשימושית חחח. התוצאות נאספו לגדלים של עד 20 תווים (עצלנות) ומובאות בטבלה הבאה:

הגרף מסתבך כאשר ממשיכים ומגדילים את מספר האותיות, אך את זה אני משאיר כתרגיל לקורא.

בשנת 1992 החזיק סרטו של Quentin Tarantino, כלבי אשמורת, בשיא מספר השימושים במילה fuck בסרט (252 פעמים). שנתיים לאחר מכן שבר את שיאו עם ספרות זולה (271 פעמים).
כיום הסרט המוביל הוא The Devil’s Rejects, עם מספר מדהים של 560 fucks על-פני 109 דקות, שזה 5.13fpm או fuck אחד בכל 12 שניות.

— ויקיפדיה

(ואם לא שמת לב שרון, המיספור כולל גם פוסטים שהתחלנו לעבוד עליהם ולא ראו אור. הא!)