פולקעס

היום במוסף הארץ ראיון מהנה ביותר לקריאה עם האמן רפי לביא. אין לי הרבה מה להגיד ביחס לציורים שלו, אני לא ממש משתגעת על הזרם המודרניסטי המופשט, אבל את טורי ביקורת מוסיקה קלאסית שלו שמתפרסמים בעכבר העיר אני קוראת באדיקות מדי שבוע. האיש הוא אנציקלופדיה מהלכת (טוב, מדדה) על שתיים, עם חתיכת אוסף פרטי פנומנלי, ולמרות שבטור הוא לא פותח ג’ורה כמו בראיון הזה, עדיין ה’רפי-לביאיות’ פורצת ממנו בקילוח שוטף, כמו למשל בציטוט החביב עלי שנגע להקלטה חדשה של יצירה בארוקית די אזוטרית במונחים של הקלטות מסחריות מודרניות, איזו קנטטה של בוקסטהודה שאני אפילו לא מכירה:

חגי חיטרון [מבקר “הארץ” במוסיקה קלאסית] כתב שליצירה זו קיימים ארבעה ביצועים מוקלטים, מלבד החדש. שבעה מהם מצויים בספרייתי.