שגעון
אז במהלך בדיקת תרגילים של איזה קורס באיזה מוסד לימודים בירושלים רבתי, אני מאבד את השפיות. 45 תרגילים לבדיקה כל שבוע, ויש הרבה טעויות לתקן.
ואחרי שהשפיות הולכת, מגיע תורו של הרוע המשוגע. אני מוריד נקודה וצוחק: מוהאהא!
ועוד אחת, ועוד צחוק.
גם שותפיי למעבדה מצטרפים. בעצם אנחנו לא צוחקים, אלא משמיעים את אותו צחוק מוקלט מהמחשבים שלנו (”שמרו בשם” ותשנו סיומת ל-wav). אנחנו משתמשים בו כדי להשלים לנו את המשפטים:
- למה [זה] לא עובד לי?
- כי לא היה לי כח לסדר את זה! (לוחץ על כפתור) מוהאהא!
ולסיום, מהסרט הראשון על אוסטין פאוורס.
You guys got _way_ too much time on your hands!
…
:-
I wish I was a master student…
November 25, 2005 @ 0:42
ועוד יש לך כוח לכתוב הערות עוקצניות בעט אדום בצד?
November 25, 2005 @ 1:26
ריידל אתה לא בטיול ארוך ארוך בחו”ל? הרשה לי לציין שלך יש יותר זמן פנוי.
אני חושב שהעט האדום שלי היא הקנייה הטובה ביותר שעשיתי בזמן האחרון.
אני אוהב את העט האדום שלי.
ברצינות, אינני כותב הערות עוקצניות, רק אינפורמטיביות (מכל הלב ומרצון שילמדו). מצד שני, יש את התיאוריה האומרת שהמילה הכתובה תמיד ניתנת לפירוש בקול סרקסטי (בקולו של הומר סימפסון).
והבלוג עדיין לא שווה סנט אחד.
November 25, 2005 @ 1:35