פולקעס

אתמול חזרתי הביתה תחת מעטה גשם שוטף עם תיאבון אדיר לקצת מוסיקה עתיקה כמו זו שברשימת ההאזנה שניתנה לנו בקורס תולדות המוסיקה בשנה א’, מתוך האנתולוגיה המקיפה והיסודית שמלווה את הספר (המצוין) של Grout.
ספציפית הרונדו הזה של מלחין צרפתי בשם גיום דה מאשו שחי בשלהי ימי הביניים, למרות שכאמור היה חובת האזנה כפויה, ננעץ לנו ישר בלב ובראש כאילו היה הלהיט האחרון של בריטני ספירס, ולא נמצאה בקרבנו נפש חיה אחת שלא נכבשה בקסמיו.
חיטוט קל הוביל אותי לאתר הזה של טרנסקריפציות שמכיל גם כמה קבצי MIDI ממנו למדתי שבמקור מדובר ביצירה לחמישה קולות (ולא שלושה כמו שכתבתי במבחן, אבוי!) שדוקא מועתקת במפליא באופן נהדר ללאוטה (חבל שאני לא יודעת לקרוא טאבולטורות). כמו שהם אומרים שם, אפשר להתרשם מההרמוניות אבל האפקט המדהים באמת של שיכול הקולות (האלט יורד מטה והטנור נוסק מעליו) נחווה רק בגירסת הפוליפוניה הווקאלית.
סילסקתי גירסה (בת 160 ביטרייט בלבד, לצערי) של דיסק בשם mirror of narcissus שמאגד מבחר נאה של יצירותיו של מאשו, ביניהן הפלא הזה שאני עדיין מתקשה להאמין שהוא בן 700 שנה. 2 הקוראים הנאמנים (אתם יודעים מי אתם) מוזמנים לסלסק אותו ממני.
כל היצירות הן כמובן א-קאפלה, כהפרדה הנהוגה בין המוסיקה הקולית והכלית באותה תקופה, למי שהעניין טרם הובהר לו.

תבואו תבואו יהיה מאמם!

ברצינות. פרטים על ההרשמה והמסלולים השונים כאן

עדיין בחיפוש אחרי השווארמה הטובה בעיר (בינתיים מצאנו בעיקר גרועות) הלכנו היום למפגש האש ברוממה. המרקם טוב ועסיסי אבל הטעם לוקה בחסר ותפל מעט. העמבה בסדר, הסלט טבולי ששוחה ברוטב טורקי מהווה תוספת מקורית ומפתיעה אבל לא בהכרח הרמונית. פיתה יציבה שעומדת בנטל.
בסה”כ לא נרשמה התלהבות רבתי. המירוץ לגביע הקדוש של השווארמה עומד בעינו.
אני ממשיכה לעמוד על דעתי שיש להצטייד בשקיות עמבה ולגשת חמושים בהן לצדקיהו שוב.

להתעסק עם ג’אווה, Azureus וכל השאר - אחרי שסרקתי את כל הepisode guide בtv.com גיליתי שיש בדיוק 4 פרקים שלא ראיתי מעולם של סיינפלד, עדיין הסיטקום האהוב עליי (אם כי it’s always sunny in philadelphia מתחילה להצטייר כיריבה ראויה).
הצלחתי לאתר במינינובה 3 מתוכם. אחד מתוכם הוא אגב הסופ נאצי, שדוקא לא סחט ממני יותר מצחקוקים בינוניים. אולי זה אפקט קזבלנקה, מרוב שראיתי ושמעתי ציטוטים מתוכו כבר אובד חלק מהאימפקט.
אבל בפרק השלישי: בינגו! חווייה סיינפלדית מזוככת. ג’רי מנסה להחזיר ז’קט לחנות רק כדי לעצבן את הזבן שמכר לו אותו, ג’ורג’ מגלה מה באמת עומד מאחורי המחיר הזול שערורייתית בחניון שבו הוא משאיר את המכונית (זונות מקבלות בה לקוחות) וגם נתפס ע”י סוזן כשהוא לכאורה מתמקח על המחיר עם אחת, וקרמר - חושבים אותו בטעות לסרסור, אחרי שהוא, אהמ, אובר-אקססורייזד…

עם ביקורת בפיצ’פורק: Various Artists - This Bird Has Flown: A Tribute to the Beatles’ Rubber Soul

מה עוד שהמסקנות מיידיות, בתור מי ששמע את האלבום המקורי פעמים רבות.

הבלוג

הקומיקס המשעשע הזה הנו פרי מוחו של Nicholas Gurewitch. הקומיקס הוא לעיתים ילדותי, לעיתים אלים, ובד”כ מכיל איזושהי סטייה.

(לחצו כדי לגלות מה קרה!)

את שאר הקומיקסים שלו ניתן למצוא כאן.

אגב, אמרתם שלום לתרנגול החדש למטה? הוא זכר, אבל לא איכפת לו לדגור על ביצים (ה-ooooo של Gooooogle).

the O.C. - 3/11
עקרות בית נואשות - 6/11
משפחה בהפרעה - 7/11 (arrested development)
אבודים - 9/11

לפי סדר כרונולוגי, לטובת המכורים (=אני ושכמותי, בלי לערב עדות), עד לניתוק הכפוי הבא…

נכון שאף אחד לא יקרא את הפוסט הזה ויבוא כי אף אחד לא יקרא אותו, אבל ננסה בכל זאת:

שרפר ונימוי יתקלטו בעיקר מוזיקת אינדי.

כרגע חזרתי מטיול האופניים “חוצה גולן”. כבר ביום הראשון לטיול נתבשר לי על טיול קשה יותר שמארגנת אותה קבוצה, המופיע בכותרת.
שלא כמו “חוצה גולן”, הטיול הזה יותר קשה ועם הרבה פחות משתתפים. ביום אחד מטפסים עם האופניים 1100 מטר!

תמונות מחוצה גולן העשירי אמורות להופיע באתר שלהם בזמן הקרוב.